גזר דין בתיק ת"פ 19058-10-12

1.      הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים.    

2.      הודאתו של הנאשם באה בכפוף להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. ב"כ הצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסכמה ביחס לעונש וביקשו שהנאשם יופנה לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו.       

3.      כתב האישום:

במועד הרלוונטי היה הנאשם פסול מלנהוג. בתאריך 7.10.12, עובר לשעה 23:40, שהה הנאשם בטירה עם שני אחרים (שזהותם אינה ידועה למאשימה) ושתה לפחות מחצית בקבוק וודקה. בהמשך, נכנס הנאשם ביחד עם האחרים לרכב דייהטסו והחל לנהוג ברכב כשהוא במצב של שכרות וריכוז האלכוהול בדמו היה לפחות כ -119mg%. בהגיע הנאשם לרעננה הבחינו בו שוטרים כשהוא נוהג ברכב בפראות וחוצה נתיבים. משהבחין הנאשם בניידת המשטרה ובשל חששו שייתפס כשהוא נוהג בפסילה ובהיותו שיכור, החל הנאשם להימלט מהשוטרים תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברחובות רעננה. הנאשם נהג באופן מסוכן וכמעט איבד שליטה על רכבו, התנגש ברכב חונה וסיכן את שלום משתמשי הדרך והשוטרים, כאשר השוטרים נאלצו לרדוף אחריו וסימנו לו באורות מהבהבים וכרזו לו לעצור.

על מנת לעוצרו ניידת משטרתית נוספת חסמה מחצית מנתיב נסיעתו של הנאשם. משהבחין הנאשם בניידת הנוספת, סטה ועלה עם רכבו על המדרכה, משמאל לניידת הנוספת באופן שסיכן את יושבי הניידת והמשתמשים בדרך והמשיך בנהיגה פרועה ומסוכנת. הנאשם הגיע לרחוב סמטת החומה, שהוא רחוב ללא מוצא, ובאין ברירה נאלץ לעצור את הרכב וביחד עם האחרים נמלט מהמקום בריצה.

הנאשם והאחרים נתפסו בקרבת מקום על ידי כוחות המשטרה שדלקו אחריהם.   

4.      תסקיר שירות המבחן:

הנאשם מוכר לשירות המבחן מחקירת מעצר שנעשתה בעניינו בתיק זה.

הנאשם רווק בן 25, סיים 12 שנות לימוד. לאחר סיום לימודיו ועד כשנה למעצרו עבד בהרכבת אלומיניום. בשיחה עם מעסיקו תואר הנאשם כעובד אחראי, מסור ומחויב לעבודה. בשיחה של קצינת המבחן עם הנאשם סיפר שבשל תחושה של חוסר הבנה מצד אביו ובהמשך סירובו של האב לרכוש עבורו רכב חבר לגורמים שליליים והחל בצריכת אלכוהול והתנסה אף בשימוש בסמים. הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירות וביטא חרטה. הסביר כי באותו יום בילה עם חברים בשתיית אלכוהול ובשימוש בסמים ונהג ברכב ללא הפעלת שיקול דעת. בהמשך, משהבחין בניידת המשטרה, פעל מתוך פחד וחשש מתוצאות התנהגותו בהיותו מודע לאסור שבמעשיו.

אין לנאשם עבר פלילי וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. הוא עצור מזה כ - 7 חודשים בתיק זה. נוכח גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, לקיחת האחריות והבעת החרטה, ממליצה קצינת המבחן להסתפק בתקופת המעצר ולהעמידו למבחן השירות למשך שנה.

5.      טיעוני ב"כ הצדדים:

בפתח טיעוניה, הגישה ב"כ המאשימה את גיליון הרשום הפלילי של הנאשם בתעבורה. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרתן של העבירות ומיקדה טיעוניה בסיכון הממשי  שיצר הנאשם באופן נהיגתו למשתמשים האחרים בדרך ולשוטרים שדלקו אחריו. היא הדגישה כי מדובר בצבר של עבירות, שמשקלן המצטבר יוצר חומרה מיוחדת. נטען כי אופן נהיגתו, כאשר הוא במצב של שכרות ופסול מלנהוג, מעידים על מסוכנותו באופן שמצדיק החמרה בעונשו, בהתאם למדיניות הענישה שנקבעה על ידי ביהמ"ש העליון בעבירות אלה. בהתייחסה לתסקיר שירות המבחן היא ציינה שהמלצת שירות המבחן, חרף העדר עבר פלילי, אינה הולמת את חומרתן של העבירות ועומדת בניגוד לאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה. בהתייחסה למתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, ציינה כי לדעת המאשימה יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 2 שנות מאסר ל - 6 שנות מאסר. בהתחשב בגילו של הנאשם, העדר עבר פלילי, הודאה ולקיחת האחריות, המליצה ב"כ המאשימה לגזור דינו של הנאשם ל - 4 שנות מאסר ועונשים נלווים של מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, טען ב"כ הנאשם, כי הנסיבות לקולא מטות את הכף לטובת קבלת המלצת שירות המבחן. הסנגור טען, כי הנאשם מנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי, מתפרנס בכבוד, ללא עבר פלילי, הודה, לקח אחריות והביע חרטה ויש לשקול נסיבות אלה לקולא בעת גזירת הדין. עוד ציין, כי הנאשם עצור מזה 7 חודשים ואין ספק שהוא הפיק את הלקח במהלך תקופת מעצרו והוא מודה להתנהגותו הפסולה. הסנגור ביקש לאבחן עניינו של הנאשם מפסה"ד שהציגה התביעה לעיונו של ביהמ"ש. בסופו של דבר ביקש הסנגור לנהוג עם הנאשם עפ"י מידת הרחמים.

הנאשם אמר דברו אחרון והביע חרטה וצער.

6.      דיון והכרעה:

כל אחת מן העבירות בהן הורשע המערער היא חמורה כשלעצמה ובוודאי שבמשקלן המצטבר. חומרתה של העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה אינה צריכה מילים, עבירות מסוג זה הפכו בעת האחרונה לעבירות נפוצות באופן המעורר דאגה של ממש לגבי ביטחונו של הציבור. אופן נהיגתו של הנאשם יצר סיכון ממשי למשתמשים האחרים בדרך ולשוטרים שדלקו אחריו רק משום רצונו להימלט מאנשי החוק. נראה שאך בדרך נס לא הסתיים האירוע בתוצאות קשות יותר. חומרה יתרה בעבירות אלה, שהן יוצרות תחושה ציבורית קשה של חוסר ביטחון אישי וסיכון ממשי לזולת תוך התעלמות בוטה מאוכפי החוק והסדר הציבורי. זאת ועוד, בנוסף לעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה הורשע הנאשם בעבירות חמורות נוספות בפני עצמן, נהיגה במצב של שכרות ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, כשברקע הרשעה קודמת בתעבורה בעבירה של נהיגת רכב בשכרות (מיום 21.11.10).

בשים לב למקבץ העבירות שביצע הנאשם וחומרתן, ומדיניות הענישה כפי שהותוותה על ידי ביהמ"ש העליון, אני קובעת כי מתחם הענישה ההולם, הנע בין 2 שנות מאסר ל - 6 שנות מאסר, שהציעה המאשימה, הוא מתחם ראוי. משהפכה תופעת הנהיגה המסוכנת בכבישים לתופעה נפוצה, הנחה ביהמ"ש העליון להחמיר בעונשם של עבריינים אלה ואמר דברו לא אחת כי מדובר בתופעה עבריינית קשה ומסוכנת אשר ענישתה חייבת לשקף מסר ברור של הרתעה והתראה. העונש המושת בדרך כלל רק בגין עבירה של סיכון חיי אדם עשוי להגיע לכדי מספר שנות מאסר (ר' למשל ע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל מיום 24.6.12, פורסם בנבו).

הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם הפגיעה בביטחונו של הציבור ושלומו, אמון הציבור במערכת המשפטית ובמערכת אכיפת החוק. בנסיבות כאלה, גובר משקלו של האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה ופוחת משקלם של השיקולים האישיים.

ביהמ"ש העליון אישר עונש של 4 שנות מאסר בפועל בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, למרות נסיבות קשות של הנאשם, וקבע כי לא מדובר בסטייה לחומרה (ע"פ 6954/09 קביטה נ' מדינת ישראל מיום 12.7.10). עונשי המאסר בפועל שהוטלו בעבירה כגון זו אינם אחידים, ישנם גזרי דין חמורים יותר וחמורים פחות ורמת הענישה תלויה בנסיבות כל מקרה. אולם ברורה המגמה להחמיר בעבירה כגון זו והעונש נע סביב 4 שנות מאסר.